<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ט ח"ג</h1>
<h2>דף מז.</h2>
מכור לי באלו קנה כלומר במעות אלו בלא משקל ובלא מנין ומאחר שלא הקפי' המוכר כמה הן הרי הן כחליפין וקנה אף על גב דלא משך. ואם מחזיר אונאה ספק ומספק לא מפקי' ממונא מיד המאנה אם אחד מהן כשיעור אונאה והרמב"ם ז"ל כתב במכירה פי"ג (דמחזיק) [דמחזיר] אונאה הן שלקח פירות או חפץ וכן הסכימו רוב מפרשי' ודוקא מכור באלו אבל אמר טול אלו ואקנה שלך בחליפין לא קנה דאין מטבע נעשה חליפין מציעא.
<h2>דף מט:</h2>
אונאת שתות אין אומרין מי שנתאנה ידו על העליונה אלא בשתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח ושתות משני צדדין אבל מצד אחד הויא אונאה כגון שוה שיתא בשבעה פשי' דאזלינן בתר מקח והוי אונאה וכן שוה חמשה בשיתא או שוה שבעה בשיתא דבתר מעו' נמי אזלינן ומחילה וביטול מקח בעינן שלא יהו בו שתות משני צדדין כלומר לא ממקח ולא ממעות כי מצד אחד מקח לבדו ממעות לבדן הוי אונאת ופחות משתות הוי מחילה לאלתר פירוש שלא יהא שתות לא ממקח ולא ממעות כגון שוה ח' בז' הוי מחילה או שוה ה' בד' ביטול מקח מציעא אונאה יכול לתבוע בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם נתעצל ולא חסר בלא עיכוב אונס מחל אונאתו ואין הפרש בטלית בין כרכים לכפרים כל אדם בקי בטלית אלא בדינ' ואחר שיעור זה אין לו עליו אלא תרעומת מציעא מוכר לעולם חוזר עד דיתברר דאתרמי ליה כזבינתיה כלומ' שיקח כמו שמכר וידע אם טעה ואין לו שיעור בכדי שיראה לתגר כי אם ללוקח וכת' הרמב"ם ז"ל אם היה המקח דבר שאין במינו שינוי והוא כולו שוה כגון פלפלין וכיוצא בהן הרי זה אינו חוזר אלא עד כדי שישאל על שער שבשו' בלבד מציעא.
<h2>דף נ:</h2>
אונאה דבטל מקח בכדי שהדע' טוע' אבל בכדי שאין הדעת טועה מתנה יהיב לזה בתרא אונאת שתות קני ומחזיר אונאה ולא בטל מקח ואין המאנה יכול לחזו' אפי' הוקרו או הוזלו תוך אותו שיעור שיכול שיעור המתאנה כל שכן לאחר השיעור יותר משתות בטל מקח לגבי המתאנה ויכול לחזור תוך שיעור. אבל המאנ' אם יכול לחזור אם הוקרו או הוזלו יש אומרים שיכול לחזור כל זמן שהמתאנה תובע אונאתו אבל אם אין תובע אונאתו המתאנ' כגון שנתרצה אינו יכול לחזור מאנה ויש אומרים כי כל אותו זמן שנתנו חכמים ז"ל שיעור למתאנה שיחזור בו יכול המאנה לחזור בו אם הוקרו או הוזלו יתר משתות. והעיקר כי ביתר משתו' שיכול לחזור כמו כן מאנה כל זמן שהמתאנה תובע אונאתו אבל אם אין תובע אונאתו כגון שנתרצה המתאנה אינו יכול לחזור המאנה בתרא מציעא. לוקח שנתאנה בשתות ותוך שיעורו הוקרו ביותר משתות ובסתמא נתרצה לוקח ואין מוכר יכול לחזור ואפילו הוקרו ואמרנו שמסתמא נתרצה לוקח יכול לחזור בו תוך שיעורו אם הוא אונאה יתר משתות אם נתאנה בשתות אם יכול לתובעו אונאתו אחר שהוקרו כבתחלה קודם שהוקרו אם לא לדברי רב אלפס אחר שהוקרו אין הלוקח יכול לחזור בו לפיכך אין המוכר יכול לחזור בו ומכל מקום תוך שיעורו יכול לחזור בו אפילו לוקח אפילו הוקרו לא אמרינן מסתמא נתרצ' במק' מאח' שהוקרו. ואם הלוקח תובע אונאתו ואינו רוצה לבטל המקח כשנתאנה משתות והוקרו עד יתר משתות יש מי שכתב שחייב להחזיר לו אונאתו כיון שאם תבעו קוד' שהוקרו היה צרי' להחזיר לו אונאתו גם עתה נמי ברשות לוקח הוקרו והר' יונה כתב דאינו יכול לתבוע אונאתו כיון שהיה יכול לחזור לא נתקיים עד עתה כשהוקרו ואין המתאנה יכול לתבוע אונאתו אלא כשיש אונאה שם בשעה שהמקח מתקיים וכתב הרמב"ם ז"ל במכיר' פ' י"ב [ה"ד] היתה אונאה יתר משתות כל שהוא בטל מקח ומתאנה יכול לחזור ולא יקנה כלל אבל המאנה יכול לחזור אם רצה זה וקבל אף על פי שבטל המקח ועוד כתב היתה האונאה שתות ולא הספי' להראותו עד שהוקרו ועמד בא' הרי המוכר נותן לו השתות ונקנה מקח וכשהוקר ברשות לוקח הוקר וכן אם מכר שוה ששה בה' והוזלו ועמדו על שלש הרי לוקח חייב להחזיר הא' של אונאה למוכ' שהרי נקנה מקח וברשות לוקח הוזל בתרא מציעא.
<h2>דף נא:</h2>
דינר כסף כמה יהא חסר ויהא אונאה או פונדיונות מ"ב פונדיונות לדינר דהוי שתות בכרכי' כדי שיראה לשולחני בכפרי' עד ערבי שבתות ואם היה מכירה מקבלה ממנו עד י"ב חדש במדת חסידות ואם לא ירצה לקבלה אין לו עליו אלא תרעומת והרמב"ם ז"ל כתב הרי מחזירה לאחר י"ב אם היה מכירה ואם היה יכול להוציאה על ידי הדחק אינו יכול להחזירה אחר זה הזמן אם לא ירצה לקבלה במדת חסידות ע"כ וכן דעת רב אלפס כי בדינר אונאתו בשתות וכן כתב ר"ח אבל רבינו האיי כתב וקצת מהגדולים כי אונאתו פונדיון לדינ' שהוא א' מי"ב. ועו' פשוט ואם יהיה חסר הדינר או הסלע החצי מותר לקיימה ודינר הבא משקל שהוא חצי סלע מותר לקיימו ודינר הבא מסלע אסו' שמא יוציאנו בשקל ואסור לקיימו ויקצצנה עד שיעמידנה במחצה ואז מותר לקיימה ולפי פרישת רב אלפס והראב"ד אפילו לא נפחתה אלא כדי אונאה אסור לקיימה ואסור להוציאה ביפה עד שנפחתה החצי ולפי פרש"י והתוספות זה. וכשנפחתה יותר מכדי אונאתו אבל נפחתה בכדי אונאתו אסור להוציאה ביפה ומותר לקיימה וראשון עיקר. וכל מטבע שאסור לקיימו לא ימכרנה לתגר ולא לחרם ולא להרג. לא יעשנה משקל בין המשקלות ולא יזרקנ' לתוך גרוטתיו כלומר חתיכות של מיני מתכות ולא יתלנה נקובה בצואר בתו ודוקא כשנפחתה או נקבה מן הצד אבל נפחתה או נקבה באמצע יתלנה בצואר בתו. ואם נפחתה פחות מכדי אונאה יקיים ויכול להוציאה ביפה ואם חסרה ועמדה על שקל מוציאה בשקל ומותר לקיימה ואם חסרה כל שהוא יותר אסור לקיימה. וכן בשקל שחסר עד דינר מותר לקיימו ולהוציאו בדינר ואם חסר פירות כל שהוא אסור לקיימו וה"ה למוכר ספרים או אבנים מרגליות טובות שיש ללוקח לחזור עד בכדי שיראה אות' לתגרי' הבקיאים בהם בכל מקום שהם שאין הכל בקיאין בדברים אלו ולפיכך אם לא היה מכיר באותה המדינה והוליך המקח למקום אחר או שבא הבקי לאחר זמן מרובה והודיעו הרי זה חוזר ונרא' שכל דינר של כסף או של זהב ששוקלין אותו ולקחו סתם שחוז' הן שחסר ממנו מעט או הרבה והוא דבר שבמשקלו וגם כן מותר לקיימו הן שחסר מעט או רב שכל מי שקנה ישקלנו אבל כל מטבע של כסף או של זהב שבזמן הזה דאין שוקלין אותם אם חסרו החצי או יותר מותר לקיימו דאין עליו תורת מטבע ולא יוציאנו ביפה אבל חסרון פחות מחצי אסו' לקיימן משחסרו שיעו' אונאה וכן כתב מורי הר' אברהם בן אשמעאל מציעא. לא נאמר במקח וממכר שמא שוה פרוטה או כך וכך במקום פלוני שהוא מקום אחר או לזמן פלוני ישוה כך כי אין בזה הדב' בענין אונאה ובכל ענין מקח וממכר אלא לפי מקומו ושעתו קידושין אסור לאנות לחבירו אם יש בו שוה פרוטה בין מוכר בין לוקח מאחר שהוא יודע בטוב הערך ויודע שמרמהו אף על פי שהוא מחילה עד שתות חוץ ממטבע שפחות מכדי אונאה מותר למוכרה ביפה שגם אחר יקבלהו ביפה ויש שכתבו כי בכל דבר פחו' משתו' מות' ויש מי שנסתפקו וירא שמים יזהר מספק וכן כתב הרא"ש שכל ספק אסור חוץ ממטבע מציעא.
<h2>דף נו:</h2>
אם יש אונאה לפרוטות כגון אם לקח מקח בשש פרוטות פרש"י דאין אונאה פחות מאיסו' שהו' מטבע כסף והרא"ש כתב כי מאחר דסבירא ליה דאין אונאה לפרוטות ואין אונאה פחות ממעה וכן נרא' מדעת רי"ף והרמב"ם ז"ל דאין אונאה לפרוטות עד שיהיו במקח מעה יש מחלק' בדבר והעקר דאין אונאה פחות ממעה כי אין כסף פחות ממעה וכתב הרמ"ה והרא"ש דיש אונאה לפרוטות מציעא עבדי' ושטרות וקרקעות והקדשות אין להם אונאה לא במכירתן ולא בשכירותן ושליח יש לו אונאה בהם. אבל אם הפלי' באונאה יתר משתות או אם יהיה ק"ק במנה מכרו קיים ואין בהם אונאה כתב רב האיי דאין להקדש עניים אונאה ואין להקדש בית הכנסת. ולא נראה כן מדברי רי"ף, וראשון נראה עקר כתובות שכירות מטלטלי יש לו אונאה ועוד שם כשם שאין אונאה לקרקעות כך שכירות קרקע אין לו אונאה מציעא אם שייכא אונאה בחטים שזרען בקרקע ספק כי עלתה בתיקו ולא מפקיד ממונא מספק מציעא סת' בהמה או מרגלית או כלי זין במלחמה אם יש להן אונאה או אין להן עד כדי דמיהן יש מחלוקת והעקר שיש להם אונאה כשאר כל מטלטלין וכן פסק רי"ף וכן הרמב"ם ז"ל מציעא. מוכר שטרות לבשם לשים הבשמים יש לו לאותם שפסקו יש אונאה לפרוטות כמו כן מוכר שטרות לבשם ולמאן דאמר דאין אונאה לפרוטות כמו כן בכאן מציעא. המלוה מעות מחבירו ומצא יותר בחשבון אם כדי שהדעת טועה כגון שרגילין למנות לעשרות או לחמשיות ומצא עשרות או חמשיות יותר או כמו רגילין למנות באותו מקום חייב להחזיר ואם לאו כגון שנים או שלשה יותר מחשבון שרגילין למנות בו מתנה הוא דיהיב ליה ואם אדם כילי שאינו רגיל לתת משלו נאמר שמא גזלו והבליעו בחשבון ואף על גב שאינו רגיל לשאת ולתת עמו שמא אדם אחר גזלו ואמר לזה שיבלע לו בחשבון ואינו חייב להחזיר פירוש אבל אם בא הוא ואמר לו טעיתי במנין המעות שנתתי לך חייב להחזיר בבית דין מציעא. דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו כדי פחות אונאה חוזר ונקנה מקח ומשלים החסרון. קדושין. פי' ואין הפרש בזה בין בפחות משתו' בין ביותר משתות דבכל ענין המקח קיים ומשלים מאחר שאין אונאה במעות וזה בין מוכר בין לוקח המאנה וי"מ כי בטל המקח וראשון נראה עקר וכן כתב הרשב"א. המחליף בחליפין חפץ בחפץ אין לו אונאה אלא דוקא כשאמר מכור לי במעות אלא שכתבתי למעלה כך דקדקו המפרשים בגמרא מציעא וההיא דמכור לי כאלו קנה ומחזיר אונאה והרמב"ן כתב דחליפין אין להם אונאה דוקא כשהחליף חפץ בחפץ בלא שומא אבל מחליפי' ומקפיד כגון שורך בכמה בכך וכך יש לו אונאה. כתב הרמב"ם ז"ל במכירה [פי"ג הי"ח] שהקבלן יש לו אונאה כיצ' שקבל עליו בגד לארו' בי' זוזים או לתפור חלוק הרי זה יש לו אונאה וכל אח' מהן בין קבלן בין בעל הבגד יכול לחזור במכר והשוכר הפועל לעשו' עמו בין במקרקעי בין במטלטלי אין בו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ואין לעבדים אונאה.
